אני בוודאות זימנתי את האמהות לחיי, אך היא בכל זאת הפתיעה אותי. גם אחרי שבחרתי בה בלב שלם, כשעוד יכולתי גם להסיר אותה מעלי, היא הפתיעה אותי. כמה שהתכוננתי ללידה ולרגע המשמעותי הזה שהתינוקת שלי תוולד, כך היה הפער האדיר בין החיים של לפני הלידה לחיים של אחרי. יום אחד הייתה לי חוויה מטורפת מאין כמוה ורגע אחרי, אני בת אדם שאחראית לעוד גורת אדם, וכל השאר מאחורי! בהתחלה לא היה זמן לעסוק במה קורה לי, אלא פשוט להיות במה שקורה לי, כי אם לא אני אז מי? התלבשתי באמהות ויצאתי לדרכי, הייתי קשובה לה לתחפושת החדשה. בחנתי את עצמי בתוכה: מתחתי את הצווארון כי הוא לחץ אז הרחבתי כמעה. את השרוול הימיני הבשלתי, ואת השמאלי השארתי את החגורה הידקתי ואז פתחתי ולבסוף פשוט התיישבתי והתייפחתי… והתייפחתי והתייפחתי…. כשאזל כל הבכי נעמדתי , חייכתי, הסתכלתי שוב ושוב יצאתי לדרכי.
ומאז ועד היום אני הולכת, נותנת, מגלה, נתקלת, מרפה, מקבלת, אוהבת, מחליטה וצועדת במחוזות האמהוּת שלי.
אמהוּתי - האם שאני 