מה קרה לבילויים לסקס ולספונטניות?

עברנו יחד את ההריון, צלחנו ביחד ובהצלחה רבה את הלידה, עכשיו אנחנו שלושה. אנחנו עדין בזוג אבל שונה…שונה מאוד, זה לא ממש מרגיש כמו פעם. זה מרגיש כמו שניים שדואגים לשלישי אבל כמעט ולא ניפגשים בניהם. איך שורדים את השלב הזה ושומרים על הישות הזוגית?

לכל מי שחשב או חשבה שהסתיימה הזוגיות ומה קורה פה לעזאזל? רגע אחד היינו מאוהבים וברגע הבא אנחנו בשני עולמות שונים ובקושי מתקשרים. אז ככה : הזוגיות קיימת, הכל בסדר, יש אהבה, יש קשר, יש יחד, רק הכל ניראה אחרת, צבוע בצבעים חדשים. בדיוק כמו כל אחד מכם!

 את – הפכת לאם ועם זאת את עדין את עצמך, רק אחרת, כל המהות שלך היא יותר רחבה, עושה יותר, מכילה יותר, יודעת יותר, מאותגרת יותר, הלב שלך קיים גם בתוכך וגם קשוב בדריכות לגור שלך.      אתה – הפכת לאב ועם זאת חייך נישארו מבחוץ מאוד דומים למה שהיו, רק קיימת בך עוד תחושה חדשה, אחריות חדשה, דריכות להגן ולפרנס את משפחתך הקטנה.                                                              הזוגיות –  עדין קיימת, יד ביד עם ההורות, לכן זה אותו הדבר רק בנוסח שונה:                                      שני הלבבות שהיו רגילים להביט אחד בעייני השני, כרגע פונים באופן מאוד מסור ודרוך כלפי השלישי.        גור האדם הקטן והניזקק, הצורך טיפול מאוד קרוב והמון תשומת לב, כולל הזנה, תנועה וחום גוף.          אנו חיים בעולם שכזה בו ישנם 24 שעות ביממה ומתוכם 22 שעות שהן עמוסות בכל דבר אחר אפשרי, כמו  מטלות הבית וסידורים, עבודה, משפחה, חברים, עייפות, הנקה, אין-ספור דקות של נסיונות להוציא את הגרעפס או להקל על הגזים. כך שבעצם אחרי חישוב פשוט, בעצם נותר זמן קצוב מאוד ולעיתים בשעות טרופות, על מנת שוב לעמוד זה מול זה ולממש את הכמיהה לזוגיות הזאת של פעם – זאת עם הבילויים, הרומנטיקה, הסקס, הספונטניות, הסרטים ביחד, ארוחות לילה, נסיעות בסופ"שים ועוד…

האתגר הזה הוא בהחלט לא פשוט! הזוגיות הופכת להיות מאוד פונקציונלית, כל הזמן מתקשרים בישיבות צוות ומחלקים הוראות עבודה בשביל להחזיק את כל המערכת הזו. לרב החלוקה לא שווה ומאוד שונה ממה שפינטזנו לפני הלידה, כך שמתחילות לעלות ההשוואות והתחרויות לגבי מי סובל יותר. בעיקבות זה גם מאגרי הכעס, התיסכול, האכזבות והקשיים עולים על גדותיהם. שניכם כל כך רוצים שזה יעבוד טוב ויהיה בנעימים, אך התלות אחד בשני מרגישה כבדה, במיוחד ברגעים בהם שניכם זקוקים לרגע של נשימה, חופש ועצמיות. הירידה המאוד משמעותית בקיום יחסי מין, היא לעיתים בלתי ניסבלת. לעיתים רק בצד אחד של המשוואה ולעיתים בשניהם. התחושה הזאת שאחד האקטים הכי חזקים שאישרו את האהבה והאינטימיות בניכם כמעט ולא קיים יותר, ושלא לדבר על התשוקה והצורך בפורקן מיני שלא בא על סיפוקו – די מטריף חושים. בנוסף לכל אלו החיים שלכם נראים כל כך אחרת, זה מרגיש כאילו וכבר אין שום דבר במשותף חוץ מהגור הקטן שנוסף לחייכם. כל אחד חי מציאות כל כך שונה ומאותגרת. זה עלול להראות במסך ההורמונאלי שמשהו פה השתבש בצורה רצינית, אבל אני רוצה לומר באופן חד משמעי כדי שכולכם תדעו –  הכל בסדר. זה יעבור. זו רק תקופה. וכן… זה אחד המשברים הגדולים ביותר בחייהם של זוגות רבים!

איך זזים הלאה משם? קודם כל נרגעים. משתדלים להיסתכל באופן בהיר על המציאות ולראות שאתם בהחלט עוברים עכשיו שינוי מאוד גדול בחייכם. הסתגלות זה לא דבר קל ולכן אפשר להיות רכים ואוהבים כלפי עצמיכם וגם כלפי בני הזוג, כי גם ככה קשה. הדבר הבא הוא להודות בשיחה שקטה ורגועה, ולא באמצע ריב, שאנו נימצאים במצב לא פשוט, שאנחנו עייפים והגוף שלנו כרגע רגיש ועמוס במטלות וטירדות רבות, שאנחנו אוהבים אבל לפעמים זה מרגיש שאנחנו לא, שאנחנו רוצים להיות ביחד אבל לפעמים כבר לא יודעים מה זה אומר, שאנחנו שנינו רוצים לחיות ביחד חיים משפחתיים טובים ונעימים אבל כרגע מאוד קשה לנו! ואם תרצו אפשר גם להתחבק אחרי זה וגם להיסתכל בעיניים לכמה רגעים (בתקווה שהגור ישן ונותן לכם את הזמן הזה) ועכשיו אתם יכולים להמשיך לקרוא יחד!

אם תוכלו לשים את תשומת ליבכם לשלושה דברים חשובים הם יוכלו להקל על חייכם:

 1. התקופה הזו דורשת להיות בשיתוף פעולה גדול יותר מבעבר ומכיוון שהאינטרסים שלכם                  עולים ביחד באותו הקנה:                                                                                                             על כל אחד למצוא את משאבי האהבה והערכה שלו לעצמו ולא להזניח את חייו הפרטיים והפנימיים.       על שניכם חלה האחריות לדעת להישען ולקבל תמיכה וגם לדעת לתמוך בשני ולתת לו אוזן קשבת או כתף לבכות עליה. כנסו לרגע לנעליו של השני ותראו אותו. באמת.                                                              כשתתנו לו מבט הכרה על תפקידו החדש –  זה יכול לשנות לכם את כל היום!

2. העומס דורש מאיתנו להיות מחוברים לצרכים שלנו על מנת שנוכל לבטא אותם החוצה ולהעזר – כן! אנחנו צריכים עזרה ביג טיים! אנחנו צריכים תמיכה חיצונית (כלכלית, רגשית וגם שמישהו יכין לנו אוכל!) כשאנחנו משתפים אחד את השני בקשיי היום יום שלנו, זה מחזיר מיד תחושה של אינטימיות ושותפות.       כשאנחנו משתפים גורם אחר חיצוני שיכול לעזור ומבקשים ממנו את העזרה הרצויה, אנחנו דואגים לעצמינו לתמיכה רחבה יותר, וזה מגדיל את הסיכויים ליותר נינוחות גם בזוגיות וגם מול התינוק.

3. המפגש היומי בין הבא מבחוץ לבין הנמצאת בבית. חווית המפגש לרב מלווה במתח, צפייה ומיד לאחריה אכזבה וגם כעס. הרגע הזה כל כך משמעותי ביום שלנו בהקשר הזוגי והוא יכול להראות אחרת. השאיפה היא שיתרכש מפגש אמיתי בין בני הזוג, התחברות מחדש, גילוי של איפה כל אחד ומה הוא צריך, פניות לראות את האחר לרגע, גם מתוך הקשיים האישיים. במפגש עצמו אפשר לקחת דקה ולשים הכל בצד, את התינוק, את הכלים, את הפיפי, את הצורך ליפול על הספה ולהרים רגליים, את השיחה שניכנסת או את הריב של אתמול בערב. לעצור הכל לדקה, להתחבק, להרגיש את הגוף אחד של השני, להיסתכל בעיניים מקרוב ולראות איפה כל אחד נימצא, להגיד משפט קצר על מה קורה איתי (אני גמורה. אני תשוש. אני חרמן. אני עייפה. הלווי ויכולתי להתאוורר קצת, הלוואי ויכולתי לבלות יותר זמן איתך….. ועוד כל העולה על רוחכם). ורק אחרי שפיניתם דקה אחת ביום לזוגיות, אפשר לחזור לתוך שצף החיים ולהתפנות לסידורים, לצרכים האישיים, למטלות ולתינוק.

לסיום:

מילה אליכם הגברים – אינטימיות קיימת גם בחיבוק, גם בשיתוף רגשי וגם במבט עיניים! וזה חלק מאוד גדול מהאינטימיות שהנשים שלכן צריכות כרגע. הגוף הנשי עובר מהפך הורמונאלי מאוד רציני שמשפיע על כל המערכת הנשית. הן מקבלות את החום והמגע הגופני לאורך כל היום עם התינוק וגם את תחושת האהבה והקירבה שהן זקוקות לה. יכול להיות שהן לא מרגישות חושניות וגם יכול להיות שהן פשוט באמת מעדיפות שינה על סקס כרגע, כי הן בטוח מאוד עייפות. הן עכשיו פחות חושקות וצריכות את המגע המיני הזה – זה מוכר וטבעי. האינטימיות שביחסי מין היא פחות אופציונלית לעכשיו – אבל אני מבטיחה לכם שזה יחזור! וחוץ מזה רומנטיקה שיש במבט עיניים וחיבוק שאוהב באמת, יכולה לפתוח ברגע את הלב שלהן!

מילה אליכן הנשים – גם אם זה לא לגמרי ניראה ככה, גם לגברים שלכן השתנו החיים. החוויה שלהם מאוד שונה משלכן, ולכן מאוד קשה לתפוס אותה. בכל מערכת שבה הם נימצאים הם חווים תחושה שלא לגמרי מרוצים מהם וגם כל הזמן דורשים עוד. בעבודה, עם החבר'ה, מאמא שלהם ובנוסף כשהם מגיעים הביתה, התיפקוד האבהי או הזוגי שלהם, מקבל ביקורת, זה יכול פשוט לרסק אותם. להיות גלגל ההצלה שלך זה לא פשוט ובכלל להפוך בן לילה מגבר מאהב למגן ומפרנס, יכול להעלות תחושות כבדות על נפשם שמתחת לכל הפאסון גם היא רכה. משקל הפרנסה וההגנה הוא כבד מנשוא וגם להם מגיע הוקרה, מנוחה, מילה טובה, ותשומת לב. הם לא ידעו שהנשים שלהן יהפכו בן לילה לעסוקות כל כך סביב יצור אחר. הם זקוקים למגע לאהבה ולחום.

ואם שרדתם עד פה, אז אתם יכולים ומסוגלים, זו תקופה שתעבור, אתם תתחשלו, תתבגרו, ותמצאו בתוככם כוחות חדשים! וגם הילדים שלכם יוכלו לגדול וללמוד את התנועה הזוגית הזו מכם, של לשאוף לאהוב ולהיות ביחד גם ברגעים של קושי ומשבר.

איתכם בדרככם!                                                                                                                   באהבה רבה

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s