אמאל'ה איזו אחריות….

"הלך המחשבה האמהי" כפי שטבע דניאל סטרן, היא בעצם תפיסת החיים החדשה שנולדת אצל האם אחרי לידה, הכוללת בתוכה את העולם המנטלי שבו מתעצבת הזהות החדשה והתחושה של היותה אם. אחד הגורמים המשפיעים ביותר על תפיסה זו, היא העובדה שמרגע זה ואילך היא האחראית השומרת על החיים של תינוקה. אחריות אימהית זו מיומנות חדשה לגמרי שלא למדנו עליה בשום מקום מסודר. היא אמנם טבעית אצל רובינו, אבל המפגש הראשוני איתה הוא גם פתאומי ואינטנסיבי. האחריות הזו באה לידי ביטוי בשאלות כמו: מתי נחסן? להוציא אותו כשקר מידי או חם מידי? מתאים לבוא איתו ל…, אני יניק אותו או אני ישלב עם תחליפי חלב? מתי אני יכניס אותו למסגרת? מה המסגרת הנכונה עבורו? איך להרדים אותו שישן הכי טוב? ועוד.. ועוד…. ועכשיו, כשהשאלות הוצפו מישהי פה גם צריכה לתת את התשובות! אם אין לנו תשובות נחרצות, אז אנחנו ניפגשות חזק באחריות הזו, כי משהי צריכה עכשיו גם לבדוק, להיפגש במה מתאים לה ומה הדעה שלה, על משהו שמיימיה לא הייתה צרכיה לדאוג לגביו לפני כן. וכן זו צריכה להיות את והיא ואני. ה"אחריות הבלעדיות" לחייו.

 בתור אמהות קיבלנו מינוי חברתי להיות ה"אחראיות הבלעדיות" לתינוק, מה שניקרא, ברגע שהוא בוכה או מבקש משהו, הפניה המיידית תהיה אלינו, גם אם האב ממש מעבר לפינה. מסתבר שהמינוי הזה קורה גם באופן טבעי אצל רב הזוגות. האב פונה לאם האחראית על צרכיו של התינוק והאם פונה לעצמה. הרבה פעמים, תחושת ה"אחראיות הבלעדית" מפרפרת בביטנה של האם גם כשהתינוק נימצא עם האב והיא בכלל מבלה עם חברה באיזה בית קפה. כמה פעמים כבר קרה לכן ששאלתן את עצמיכן: למה שהוא מגיע הביתה הוא לא שואל אם הוא אכל ומתי? אם הוא חירבן? וכמה הוא ישן?….הוא פשוט לא לוקח על עצמו את התפקיד של האחראי על התינוק! לעומת זאת, ואם כבר העלנו את הסוגיה, מונחת על כתפיו אחראיות לא פחות כבדה, האחריות לפרנס את משפחתו. אז אפשר להבין ולחמול ולקבל זאת באהבה.  זה פשוט כך! זה חלק מהשוני הממש ביולוגי בנינו בתקופה הזאת של החיים המשותפים שלנו. חלוקת האחריות על הבית והסידורים תלויה בכם, אבל לרוב במובן הזה, האם היא האחראית לטיפול בתינוק.

תחושת ה"אחריות הבלעדית" היא תחושה של דריכות בכל רגע נתון. אנחנו חיות אם חצי אוזן לתינוק וחצי אוזן לחברה שאיתה נפגשנו או במקרה אחר חצי אוזן לתינוק וחצי אוזן למכונת כביסה שצריכה לסיים… התחושה הזאת לאורך זמן יכולה לעלות לנו בבריאות ועלינו לזכור מידי פעם (כשמתאפשר) רגע לשחרר את המערכת, לשחרר באמת את שרירי הגוף, את המתח שהצטבר ולנשום באופן עמוק, כדי לאגור כוחות להמשך חיי האמהות הדרוכים.  

גודל האחריות שלקחנו על עצמינו היא עוד יותר רחבה מזה. אחד הנושאים הנחקרים ביותר בעולם הוא קשר אם-תינוק, מכיוון שיש שם השפעה עצומה על התפתחות האדם באופן פסיכולוגי. כאימהות אנחנו גם אחריות לגדל אותו, לקיים אותו באיזון נפשי, ולהראות לו את העולם, באופן שיציג לו מערכת שלמה בה הוא יוכל לבחור להתממש ולהביא את עצמו לידי ביטוי בדרכו האישית והמיוחדת. יש לנו את האחריות להיות מודל ראשוני לתינוק, לרשמיו הראשונים על העולם. משא האחריות הזה יכול מאוד להרתיע אותנו בגלל המשקל, אבל אם אנחנו סומכות על עצמינו, אז זה יכול גם לשמח אותנו שבעצם, אלו אנחנו שנתמוך בו בדרכו. הפחד הוא כמובן להעביר אליו את הדברים שאנחנו פחות אוהבות בעצמינו ובסיפורים המשפחתיים שלנו. לעומת זאת קיימת אצלנו תחושת ביטחון טבעית, להעביר אליו דברים, שאיתם אנחנו שלמות ובהם מאמינות ויודעות שהם טוב טהור ורוצות שיהיו מנת חלקו גם. ההאחריות פה היא קודם כל להיות ערות לכך שזאת האחריות שיש עלינו בתור ההורים של הגוזל הזה. כמובן שכולנו טועות וניטעה בדרך, אך לפחות יש לנו את הבחירה לעשות את הטוב ביותר שאנו לומדות בדרכנו האימהית.

לסיום:  קודם כל אני רוצה לחבק אתכן כי איזה מזל שיש משהי כמוכן שלקחה על עצמה את התפקיד הכל כך משמעותי הזה ועושה אותו עם כל ליבה גם ברגעי קושי. בלעדיכן הגור הזה לא היה שורד! ולכן אתן סופר חשובות אל תשכחו את עצמיכן בדרך!

לכל אחת יש את מד האחריות שלה, שהיא לוקחת והולכת על פיו אם זה בפן הפיזיולוגי או הנפשי-מנטלי. אל תסתכלו על מידת האחריות של אם אחרת, תסתכלו קדימה למה מידת האחריות שמתאימה לכן.  הדריכות שאתן חיות בה היא חיונית, בריאה וטבעית וכל תגובה אחרת שמתקבלת מהחברה כמו, מה את בלחץ? תרגעי הכל בסדר איתו, תשבי רגע בשקט, וזה גורם לכם רגשות אשם על המתח שאתן חוות, אז תזכרו שהכל בסדר איתכן זה אחד ממאפייני השלב הזה וטוב שכך!

לגבי מה שנעביר אליו. אנחנו בהחלט הולכות להעביר אליו את המסורת המשפחתית על יתרונותיה וחסרונותיה, רק הפעם זה יעבור דרך הצינורות שלכן, מה שאומר וזוקף לזכותכן את הכבוד להיות אלו שצובעות עבורו את החיים בצבעים שאתן בוחרות, לא משנה איך היתה צבועה הילדות שלכן. האחריות האימהית היא מיומנות אינסטינקטיבית שמשתבחת עם השנים. כשאני פוגשת אמהות לילד שלישי, הן כבר יושבות מרווחות ונינוחות בתוך האחריות הזו מההתחלה, היא תמיד תהיה חלק מאיתנו ותלווה אותנו בכל צומת בדרכינו האמהית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s